שיחה מלב אל לב 

עם ענבל – ילדה גדולה מאומצת, הבת של זהבה רפאל.

ענבל אומצה בת 6 מבית ילדים, בו פגשה את האמא הביולוגית כל שבוע ולאחר מספר משפחות אומנה מהן נפלטה.

זהבה – אם יחידנית, עליה אספר בראיון שערכתי גם איתה. 

  • איך הייתה השנה הראשונה שלך בתהליך האימוץ?

מעניינת, פצצת אנרגיה נכנסת לחדר, לא יודעים כל כך לעכל אותי, עד היום אני היפראקטיבית, כאילו אדפ קופץ למים. ראיתי אותה דרך חלון ועל אוטומאט אמרתי זאת אמא שלי.

  • היית בבית ילדים, איך הרגשת שאת עוברת לאשה הזו?

אמא באה לבקר פעם בשבוע בבית הילדים. ברגע שמוצעת לאימוץ אין להם דרך לראות אותי יותר, זהו. תהליך קשה, את לא יודעת מה קורה. אימוץ – סגור.

  • אימוץ סגור – אז איך הרגשת?

הייתי צריכה להיפרד מההורים והיה קשה, חיבקתי ולא רציתי ללכת. היום אני חושבת אחרת, אז זה היה טראומטי, לא ידעתי לאן לוקחים אותי ולא ידעתי מה עשיתי, מה לא היה בסדר, למה?

  • איך האמא הביולוגית התייחסה שאת עוברת לאמא אחרת?

היא גם בכתה. אני לא קוראת לה אמא, לא זוכרת את עצמי קוראת לה 'אמא', יכול להיות.

  • מה זה אמא בשבילך?

אמא זה אחת שיודעת לגדל, שמגדלת, שיודעת להעניק חום, זו שבעצם מעניקה לי את הערכים, מי שאני היום. מבחינתי מי שיולדת היא לאו דווקא אמא. אם את מביאה ילד לעולם ואת לא יודעת לגדל אז מבחינתי את לא אמא. לא גידלת ילד, לא נטעת בו ערכים, לא חינכת אותו בצורה מסויימת,  צריך לדעת להיות הורים בסופו של דבר.

  • אז כשראית את האשה ואמרת זו תהייה אמא שלי אז למה קראת לה אמא, הרי לא הכרת אותה?

פשוט החלטתי. אמרתי לה שמהיום 'אני קוראת לה אמא', עברתי מספיק, גם אם זה אומר לכפות את עצמי על מישהו אחר, מה כבר יש לי להפסיד. ברור שזה היה גם שוק בשבילה.

  • אז ידעת שזו תהייה אמא שלך.

לא ידעתי סופית, אבל החלטתי שאני קוראת לה ככה. יש הבדל בין לקרוא לאותו בן אדם 'אבא' או 'אמא' ובין לראות את זה באמת בפועל, שהיא מתנהגת כמו אמא.

  • ומתי ראית שהיא מתנהגת כמו אמא?

אאא, עצם הדאגה שלה לכל דבר קטן בערך, 200 פעם תזהרי איך שאת חוצה את הכביש, תודיעי לי כשאת מגיעה, תעשי ככה, עד היום כשאני חוזרת מהעבודה אומרת לי תזהרי כשאת חוצה את הכביש, טוב אמא, בסדר…

  • ובת כמה את היום?

23. מגיל 6 עד היום, 16 שנים!

  • אותי מסקרנת הפגישה הראשונה האמיתית כשהגעת עם אמא הביתה, זוכרת?

הדבר הראשון – הייתה לה חתולה והיא שרטה אותי באצבע.כי נורא רציתי ללטף וילד שגדל במעון זה כמו להיות חיית פרא. את לא יודעת להיות מחונכת. ישר אמא טיפלה בי, שמה לי פלסטר, אמרה לי תזהרי, עד היום לא יודעת איך לגשת לחתולה.

  • ומה עוד את זוכרת?

זה נורא קשה עכשיו כי הייתה סערת סערות כזו עצומה גם בחוץ וגם בפנים, גם שלי וגם של אמא, זה היה משהו עוצמתי, איפה אני ישנה, מה יש לי חדר משלי? יש לי טלוויזיה? יש לי פרטיות שלי! אין לך את האחד שלך, עכשיו זה האזור שלי, המגבת הפרטית שלי, הלבד בתוך כל הוואאוו הזה, העצמאות שלי.

  • שמחת בזה או פחדת?

היו לי חששות, לא הייתי נרדמת.

  • מה את הכי זוכרת מההתחלה?

הייתי איומה, עושה לה מבחנים. דברים הזויים. בבי"ס הייתי עושה שטויות וקוראים לה, מטפסת לכדור סל ולא יורדת עד שיקראו לה. מסכנה מה עשיתי לה. איך אפשר לעבוד ככה.

  • בכוונה?

לא בכוונה, אבל אחרי כל מעשה שעשיתי תמיד שאלתי אותה – אז עכשיו תחזירי אותי? האם את אוהבת אותי? כי הראתה לי אהבה והייתי צריכה חיבוקים את המגע, לפעמים הייתי מכריחה אותה, בואי תתרגלי, עד היום אני אומרת לה מה אני צריכה ממנה.

  • מה הדבר שאת הכי זוכרת שהיית צריכה בשנה הראשונה?

חיבוק.

  • ומה היה הכי קשה בשנה הראשונה?

להסתגל למשפחה חדשה, לזה שזהו, זה המקום שלך, שמכאן את רק פורחת, קשה להתרגל ומשהו שהוא טוב, כי יש משפט שאומר שזה יותר מדי טוב כדי להיות אמיתי. כבר עברת כל כך הרבה, היו מקומות שכבר נזרקת, ולא הסתדרת, קשה להסתגל. ואת לא יודעת את הסיבות. קשה להסתגל למשהו טוב אחרי שעברת כל כך הרבה דברים קשים. זו איזושהי טראומה. צריך לדעת להתמודד עם זה ולדעת שזהו, זה המקום שלך, ולא יחזירו אותך ולא משנה שום דבר, ולא משנה כמה מבחנים עשיתי תמיד שאלתי זהו, עכשיו תחזירי אותי?

  • מה מאפיין דווקא את השנה הראשונה?

בעיקר מלחמות. שנה מאד מאד קשה גם להורה וגם לילד, בייחוד כשהילד בוגר, ואני הייתי בוגרת. לא יודעים איך להתחבר בהתחלה.

  • מה היה הדבר המיוחד, הקשה בשבילך כילדה בוגרת?

הייתה שנה קשה, נקודה. עצם האימוץ זה משהו חיובי, אבל ההסתגלות זה לא היה קל. יש כאן שני אנשים, זה לא רק כילדה מאומצת צריך שיתוף פעולה בין שניהם, זה לא יכול להיות אחד ככה ואחד ככה. ילד בן 6 ואמא צריכים שיתוף פעולה. צריך את שניהם כדי לפעול ביחד.

  • זה מאד מרגש לשמוע שאת אומרת שילד בן 6 ואמא זה שני אנשים שצריכים שיתוף פעולה.

למה לא? גם ילד בן 3 שתשחקי איתו איזה משחק יהיה איתו איזה שיתוף פעולה

  • יהיה שיתוף פעולה אבל עדיין יש את ההורה הסמכותי ואת רואה את זה כשני אנשים, מסר מאד גדול שיש לך לאנשים, נקודה מאד מעניינת.

אני רואה את זה ככה כי אני יודעת גם מה אפשר היה לתקן.

  • אמא התייחסה אליך ככה, כשני אנשים? כילדה שאפשר להקשיב ולשתף איתה פעולה?

לא הייתי נותנת להקשיב לי, הייתי מאד מאד מרדנית, הייתי נלחמת, קודם כל על כל משפט הייתי עונה על כל משפט בשלילה, אחר כך נדבר, קודם כל 'לא'.

  • אחרי השנה הראשונה זה קצת השתנה?

לא כל כך יודעת כי כל התקופה של היסודי והחטיבה הייתי בעייתית, מהבחינה הזו של הלימודים והלקום בבוקר, זה היה הבסיס היום יומי של הריבים לקום בבוקר, זה גם סוג של דאגה כלפי, שאצליח, שאבנה את העתיד שלי, שאתרגל למסגרות. עד שהגעתי לצבא ואז היא כבר לא התערבה.

  • תודה לראיון מרגש. אנחנו מתמקדים על השנה הראשונה, אז כשנגיע לצבא, או בדרך – אחזור לראיין אותך. המון תודה לך בינתיים.

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

 איך לצמוח כהורה הכי טוב שיש לילד מאומץ? – הנה כאן התשובה

הקליקו ותקבלו חומרים נוספים, מעשירים ומרתקים לא פחות.

בברכה,

צילה הרטמן

אימון וטיפול בכל שלב בתהליכי אימוץ ילדים

M.Ed. בחינוך ושילוב אמנויות בהוראה, C.F. מוסמכת מטעם ביירון קייטי בשיטת 'העבודה',
לימודי הכשרה כפסיכותרפיסטית בשיטת הגשטאלט מטעם אוני. בר-אילן והמכון הישראלי לגשטאלט.

טלפון  052-8235966

מייל  tzila.hartman@gmail.com

סקייפ  tzillahartman

פייסבוק – מיקוד בשביל התוצאות

גוגל+ – קטעי וידאו ממוקדים

יוטיוב – סירטונים קצרים שלי בנושאי 'העבודה' והאימוץ

באתר – פוסטים בנושא אימוץ

השארת תגובה