בשנת ה-45 לחיי החלטתי להקים משפחה משלי, להיות אמא.

הלכתי לשרות למען הילד ואמצתי ילדה גדולה בת 10.

החלטה מודעת ששנתה את חיי, בחירה חד משמעית: אני רוצה להיות אם-חד הורית לילדה שנמצאת באיזשהו מקום בארץ וצריכה אותי. לבנות את המשפחה של צילה הרטמן.

שבעתי מאכזבות, ניסיונות, ציפיות ותקוות. החלפתי את פחדי העתיד בעשייה מיידית, מכוונת, בפחדי הווה רוויים בהגשמה ומיצוי עצמי.

כשפגשתי אותה – היא מייד אמרה לי: אני אלמד אותך להיות אמא.

סמכתי עליה לכל אורך הדרך, גם היום, כשאני כבר סבתא בזכותה.

גם היא סמכה עלי, אישיותה התגבשה, בנתה את עתידה המקצועי ומשפחה משלה.

היו אינספור עליות וירידות לאורך השנים, מסע ארוך ומעצים. לא הייתי מוותרת על אף רגע ממנו. 

אני בהודייה גדולה למסע, לי ולילדתי – האשה של היום, שהייתה איתי בדרך, ועודנה.