הקטעים כאן עוסקים בשאלת המרחב של הילד המאומץ –

איך חיים עם העובדה שמקום הולדתו הוא לא מקום הגדילה שלו? מה המשמעות? איך מגשרים ואם בכלל? האם מדיניות דלת פתוחה, כלומר זרימה עדינה בין מקום מוצאו למקומו הנוכחי, קיימת? חיונית?

פעמים ריאיינתי, פעמים רואיינתי, גם שרון הביעה דעתה, וגם אנשים אחרים.

מקווה שיביא לכם תועלת.

הנה חלק מהם.

סרטון שלי עם גלעד

גילעד אומץ כתינוק. היום הוא אדם בוגר. נוצרתי, נולדתי, ילדות כמו עם איזולירבנד, אין דלת פתוחה לקשר בין העבר וההווה. מדיניות אין ברירה.

זה מתנה להיות הורה וזה מתנה לקבל הורה

זהבה בת 48 אימצה את ענבל כילדה גדולה. המסר שלה לעולם – זה קשה ויש תקווה, לא לפספס. המסר של ענבל: זה מתנה להורה ומתנה לילד לקבל הורה.

ילד מאומץ – מי אני – קליפ ראפ

"בנשמה יש לי צלקת."
לא ככה לבת המאומצת שלי.

ראיון עם שולמית ניסימוב לב-ארי

רואיינתי לגבי "העבודה", אימוץ ודור שני לשואה.