אימוץ פתוח – אימוץ עם קשר

משמעותו של אימוץ פתוח היא המשך קשר בין הילד המאומץ לבין משפחתו הביולוגית. הקשר יכול להיות בצורות שונות כגון: חילופי מכתבים ותמונות, קשר טלפוני, מפגשים מבוקרים בהשגחת פקידת הסעד.

ישנן תפיסות שונות כלפי אימוץ פתוח והתנסויות בשטח של משפחות שונות. אני מזמינה אתכם לקרוא את הכתבה הבאה שמבוססת על ניסיון חיי שלי:

שביעות רצון מאימוץ פתוח

את פרומקי אימצתי לפני שנים ספורות כשהייתה בערך בת 10. עפ"י צו בית משפט היה עליה לפגוש נציג מסוים ממשפחתה הביולוגית 3-4 פעמים בשנה. בעיניי הצו היה מיותר – לא החוק יקבע מה יקרה לפרומקי שלי במשך חייה. צו הלב, ניסיון חייה ואושרה איתי הם הקובעים מכאן והלאה.

מי יכול למחוק, לחתוך ולסגור 10 שנים בחיי אדם, ובמיוחד בחיי ילד קטן, גדל ומתפתח – לטוב או לרע? שום ערכאה שיפוטית לא תוכל לבטל עקבות מהותיים ראשוניים אלו. לאסור אימוץ פתוח על ילד גדול, לדעתי, זה לסגור בסיר לחץ את מה, שבסופו של דבר, יגיע לרתיחה באיזשהו שלב בין כה וכה.

ובאותה נשימה גם ברור – קיימות השאלות המפחידות והמאיימות: מתי לשחרר לחץ? איך לשחרר? לאט לאט, כבר מעכשיו, או כשתגדל? האם רק היא לבדה תהייה בפגישה, או אולי גם אני צריכה להשתתף בה? ומה אם גם נציג אחר של המשפחה ירצה להיפגש אתה? ומה אני בעצם – משפחה אומנת או משפחה מאמצת?

והשאלות הללו מציפות את הראש, והתחושות הופכות את המעיים וזה בהחלט לא קל.

בכל פעם מחדש לפני פגישה כזו, הידיעה שילדתי לא תחזור אליי כמו ששלחתי אותה מאד מאד תסכלה אותי. אבל מה שהיה חזק מהכול עבורי הייתה הידיעה שפגישות אלו חשובות לה, וגם לי לעתיד הרחוק יותר וגם להווה המידי.

לפגישות הראשונות הלכה ילדתי כמו אבן שנזרקה למים עמוקים! ללא הכנה מוקדמת, עם המון געגועים, ציפייה ואהבה לאדם שאותו פגשה, וזה הדדי. ואני לא ידעתי מה קורה שם בפגישה, רק שיערתי מבחוץ שהוא מספר לה אינפורמציה שמטלטלת את נשמתה הקטנה, ויודעת שזה ייקח ימים עד שתיפתח אלי שוב ותכניס אותי בסוד העניין. עברו הרבה רגעי מתח וסגירות עד שהמרחק שוב נסגר והגענו להבנה מחודשת.

ואז ביקשתי שינוי. ביקשתי לדעת מראש מה עומד להיות בפגישה ואם יש אירועים דרמטיים שייוודעו לה שם. רציתי להיות בתמונה כדי לדעת איך לקבל אותה בחזרה אליי אחרי הפגישה ולהקל על הפיצול הנוראי שנגרם לה בטלטולים ממני לשם ובחזרה.

שינוי נוסף קרה מעצמו עם הזמן – העבר שלה איבד מערכו, מזוהרו ומחשיבותו. ההווה הפך לחיים האמיתיים והמשמעותיים לגביה: ביה"ס, החברות, תנועת הנוער, המשפחה והחוויות היומיומיות. אלה מעסיקים אותה והם גורמי האושר שלה כיום. לעבר כבר אין כל משיכה לגביה ואין שום איום לגביי. בפגישה עם הגעגוע היא נרגעת וחוזרת אלי מאושרת יותר, מחוזקת יותר, אוהבת יותר ומעריכה יותר את ההווה המיטיב עמה והמעשיר אותה.

ומפני שהצד השני ראה את ילדתי מתפתחת יפה ומאושרת, הוא היווה גורם מעודד ותומך בכל תהליך האימוץ. בפגישות היא קיבלה מתנות קטנות, הביאה מתכונים הביתה והמון דרישת שלום ותודה – דברים מחממי לב ומחזקים עבור כולנו.

והצעד הטבעי שנבע מכל אלו היה כאשר השתתפתי גם אני בפגישה האחרונה ופגשתי את נציג המשפחה הביולוגית. הפגישה הייתה הרבה יותר ממרגשת – בעיקר עבור פרומקי שלי. היא הייתה כל כך מאושרת! היא נשמה לרווחה, עיניה ברקו, והייתה כל כך הרבה אהבה ותודה בחדר מכל הצדדים.

פרומקי שלי היא ילדה חכמה, בוגרת ומבינה, ולכן, עם כל הטלטולים שעברה בפרידות החוזרות האלו, היא הלכה ונבנתה ומקומה איתי התחזק יותר ויותר. העבר עבורה הפך לזיכרון רחוק.

היום יש לה סיבה להתגעגע לקראת הפגישה וגם לאן לחזור באהבה גדולה יותר אחריה.

מבחינתי, במבט של מספר שנים לאחור, האימוץ הפתוח הוא תהליך שתחילתו לא קלה, אבל ערכו עצום והכרחי להתפתחות טבעית, עד כמה שאפשר, של ילדתי, שלי ושל כל המערכת המשפחתית. שום מחסום של פחד לא שווה את האהבה, ההבנה והקשר שנבנו בינינו בתוך האימוץ הפתוח.