הפרקטיקה של האימוץ עברה התפתחות דרמטית ב-30 השנים האחרונות וממשיכה להשתנות באופן רדיקלי.

מצד אחד יש עליה במספר האנשים שרוצים לאמץ תינוקות (עקב דחית נושא הבאת הילדים בקרב זוגות בעלי קרירה כפולה, עליה באחוז הנשים שיוצאות לעבודה ועליה בשכיחות הקושי להכנס להירון-אי פיריון).

מצד שני יש ירידה במספר התינוקות הבריאים שמועמדים לאימוץ (עקב האמצעים למניעת הריון, היכולת לבצע הפלה וההכרה החברתית באימהות חד-הוריות).

בנוסף, קיימים ילדים רבים יותר שמועמדים לאימוץ, אשר עברו הסטוריה של טיפול לא נאות.

הפרקטיקה של האימוץ עברה שינויים במקביל לשינויים שצוינו .

ההגדרה של אימוץ פתוח

מדובר בשיתוף מידע או / ו קשר בין ההורים הביולוגיים והמאמצים של ילד מאומץ, לפני או / ו אחרי העברת הילד, ואשר יכולים להמשך לאורך חיי הילד.

האימוץ הפתוח נמצא בניגוד גמור לשיטה הסגורה שהייתה נהוגה בעבר הלא רחוק, בה להורים הביולוגיים לא הייתה כל יכולת לדעת את זהות ההורים המאמצים ולא יכלו לשמור על קשר לאחר האימוץ. ילדים מאומצים אשר הגיעו לבגרות לא יכלו למצוא את הוריהם הביולוגיים.

כיום, ישנה נטייה בקרב אנשי המקצוע בתחום האימוץ לאפשר למאומצים גישה למידע אודות הוריהם הביולוגיים, ואף למפגש אתם, במידה וההורים הביולוגיים נתנו את הסכמתם לכך.

ישנה כיום נטייה וקריאה לאפשר פתיחות לנושא זה כבר מתחילת האימוץ, מה שמאפשר להורים הביולוגיים גישה לילדם המאומץ מתחילת האימוץ ולכל אורך חיי הילד.

שתי התפתחויות חשובות בפרקטיקה של האימוץ מבססות את הגישה הזו:

  1. הרבה אנשי מקצוע מוטרדים מכך שמתגברים מאומצים רבים חווים משבר זהות עקב הסודיות סביב עברם.
  2. לאור המספר הנמוך של תינוקות שמועמדים לאימוץ, ההשפעה ויכולת השליטה של אימהות שמוסרות את ילדן לאימוץ עלה. הן מעורבות יותר בקבלת החלטות.

באימוץ עצמאי, אשר פרח בעבר הקרוב, עורכי דין וסוכנויות חיזקו את תפקידה של האמא הביולוגית בתהליך האימוץ ואפשרו לה לקחת חלק בבחירת המשפחה המאמצת ולהיות בקשר מתמשך עם ילדה.

כיום ישנן מספר וריאציות בנושא האימוץ הפתוח:

האימוץ יכול להיות פתוח לפני שהילד נמסר לאימוץ, למשך זמן מוגדר לאחר האימוץ, או לכל אורך חיי הילד. ההורים הביולוגיים והמאמצים מתבקשים לציין בתחילת התהליך עד כמה הם מעוניינים שהאימוץ יהיה פתוח.

מערכות יחסים סביב האימוץ, כמו כל מערכת יחסים במשפחה, משתנים תדיר וההסכמים ישתנו לאורך הזמן.

בארה"ב אין הסדר חוקי בנושא של אימוץ פתוח.

התועלות שאימוץ פתוח – הנחות יסוד

1.אימוץ פתוח מוציא מכלל אפשרות אמונות בלתי מתאימות (בלתי מסתגלות) של ההורים המאמצים. הסודיות סביב ההורים הביולוגיים באימוץ סגור יוצרת קשיים רבים, כגון תחושת חוסר שליטה של ההורים המאמצים או נטייתם להאשים את הגנטיקה הבלתי ידועה של הורי הילד בבעיות שונות שמתעוררות בגידולו.

2.אימוץ פתוח עשוי להפחית את צער הפרידה של האמא הביולוגית.

כאשר יש בידי ההורים הביולוגיים מידע אודות המשפחה המאמצת, הם חווים יותר תחושת שליטה. הם יכולים לדמיין את הסביבה המשפחתית בה יגדל ילדם, מה שיכול להפחית את תחושות האשמה וחוסר הוודאות.

עצם העובדה שבאימוץ פתוח יש מידע מתמשך אודות הילד, יכול לדרבן הורים ביולוגיים למסור את ילדם לאימוץ.

3.אימוץ פתוח עשוי למנוע את הבלבול סביב זהות אצל המאומצים.

אנשי מקצוע מניחים מזה זמן רב שאימוץ סגור תורם לבלבול אצל מאומצים מתבגרים. הם נוטים להזדקק לשרותי בריאות הנפש עקב הפרעות נפשיות ובעיות זהות.

ב-1973 התפרסם מחקר אשר עקב אחר 70 בוגרים שחיפשו את הוריהם הביולוגיים ואשר מצא קשר בין החיפוש לבין הערכה עצמית נמוכה.(18)

אנשי מקצוע טוענים שהסודיות סביב מקורותיהם יוצר בלבול ותדמית שלילית של ההורים הביולוגיים, מה שעשוי להפריע לגיבוש זהות חיובית אצל מאומצים. חוסר מידע בקשר לתורשה שלהם נקשר עם קשיים בהסתגלות וקשיים במשפחה המאמצת.(18,27)

האימוץ הפתוח מוציא מכלל אפשרות את הצורך של הילד המאומץ לחפש אחר הוריו הביולוגיים, תהליך שזכה לשם: outreach.

מדובר במאמץ הסתגלותי שמטרתו להשלים את השרשרת שמשתרעת מן ההווה אל העבר, מה שיכול להיות תנועה לעבר ריפוי הפצע המוקדם של הניתוק.

אנשי מקצוע מסוימים מאמינים שהפתיחות מגיל צעיר תמנע קשיי הסתגלות. הילדים יוכלו לקבל תשובות על שאלות שנוגעות לזהותם והשורשים הביולוגיים שלהם. אם ההורים הביולוגיים מוכרים לילד, זה עשוי למנוע הן אידאליזציה שלהם, הן ראייתם באור שלילי ובמקום זאת יוכל הילד להתייחס אל הוריו הביולוגיים כאנשים אמיתיים שהם חלק מעברו וההווה שלו.

הקשר עם ההורים הביולוגיים הנו בעל משמעות מיוחדת עבור ילדים אשר אומצו בגיל מבוגר יותר ואשר זוכרים את משפחת המוצא שלהם. אם ההורים המאמצים נמנעים מלהתמודד עם ההסטוריה של ילדם, הרי שהם מתכחשים לחלק משמעותי של זהותו.

נושאים של הסתגלות הנם בולטים אצל ילדים אשר אומצו בגיל ההתבגרות, כיוון שהם מתמודדים עם שינויים גופניים ופסיכולוגיים רבים, כמו גם עם גיבוש זהותם.

אימוץ פתוח יכול לתמוך בילדים המאומצים גם בכך שהוא מגדיל את מעגל המבוגרים התומכים בו. הג'ל ורוזנברג מדברים על מושג ה-Metafamily (30,31).

לילד המאומץ במצב כזה משפחה מורחבת גדולה מן הממוצע, אשר מביאה אתה מערכות יחסים מגוונות. ילדים באימוץ פתוח שנמצאים בקשר ישיר עם הוריהם הביולוגיים מתייחסים אליהם כמו דודים ודודות או קרובי משפחה מורחבת.

הסכנות שבאימוץ פתוח – הנחות יסוד

1.אימוץ פתוח עשוי לערער את ביטחונם של ההורים המאמצים.

הורים מאמצים רבים, כאלה שלא חוו הורות קודם לכן, חווים בתחילת האימוץ ספקות בקשר ליכולתם להיות הורים, זכותם להיות הורים. בנוסף לחששות באשר לאפשרות שההורים הביולוגיים ישנו את דעתם. אימוץ פתוח עשוי להחמיר את חוסר הביטחון שלהם.

2.אימוץ פתוח עלול להאריך את תקופת האבל על הפרידה אצל ההורים הביולוגיים ולהוביל לתלות יתר.

קוקוזלי מביע חשש שאימוץ פתוח עלול לשכנע אמהות בגיל ההתבגרות למסור את ילדיהם לאימוץ.(36)

אימוץ פתוח עלול למנוע את אפשרותה של האם הביולוגית לסיים את תהליך האבל על הפרידה מילדה. כמוכן, הקשר המתמשך עם הילד שלה שנמסר לאימוץ עלול ליצור תחושות אמביוולנטיות ובלבול אצל האם הביולוגית, במקום להקל על תחושת האשמה.

עוד אספקט: כשמדובר על הורים ביולוגיים בגיל ההתבגרות, לעתים הם יתייחסו להורים המאמצים של ילדם כמו אל הורים ממלאי מקום עבור עצמם, מה שיכול להכביד הכבדה נוספת על ההורים המאמצים.

3.אימוץ פתוח עלול לבלבל את המאומצים.

לדעת המומחים הסכנה הגדולה ביותר הנה ההפרעה בהתקשרות (בונדינג) בין ההורים המאמצים והילד המאומץ, מה שעלול להפריע להתפתחותו התקינה.

בירד טוען שילד צעיר אינו מסוגל להתמודד עם שתי מערכות ערכים שונות של שני זוגות הורים, ויתכן שהוא ידחה את שתיהן, מה שעלול ליצור נטייה לפסיכופתולוגיה.

מחקר אמפירי על אימוץ פתוח

מחקר מסוג זה הנו מורכב כיוון שכל הסדר של אימוץ פתוח הנו ייחודי. למעשה ידוע מעט על ההשפעה של אימוץ פתוח על מערכות יחסים, התנהגות הילדים או הסתגלות נפשית.

מחקרים הראו שאמהות מוכנות יותר למסור את ילדם לאמוץ כאשר יש להם אינפורמציה על המשפחה המאמצת. אצל אמהות בגיל ההתבגרות נמצא בהשוואה בין אמהות שגידלו את ילדם לבין אלה שמסרו אותו, שההחלטה למסור את הילד לאימוץ הייתה קשורה יותר לדאגה שלהם לעצמן, ליכולת שלהן לדעת מה קורה עם הילד, ולאו דווקא מדאגה לטובתו של הילד – כפי שניתן לצפות מאמהות שהן בעצמן בגיל ההתבגרות.

מספר מחקרים הראו כי הורים מאמצים בחרו בפורמט של אימוץ פתוח מתוך המחשבה שמבנה זה יפעל לטובתם המירבית של ילדם. עוד עולה מהמחקרים כי ההורים המאמצים אשר מקיימים קשר נרחב יותר עם ההורים הביולוגיים נוטים להבין אותם יותר, ובאופן כללי ליצור איתם קשרים חיוביים יותר.

במקרים של אימוץ ילדים מבוגרים יותר, פתיחות למשפחתו הביולוגית של הילד די רווחת – במיוחד כאשר הורי אמנה (foster) מאמצים ילד מבוגר יותר. הורי אמנה מאפשרים ותומכים בקשר בין הילד לבין הוריו הביולוגיים בתקווה לאיחוד מחדש .

נמצא ש62% מהורי האמנה פגשו חבר משפחה של המשפחה הביולוגית.

ההחלטה של הורי אמנה לאמץ ילד נבעה לעתים קרובות מתחושות שליליות כלפי ההורים הביולוגיים ועם זאת, כאשר שני זוגות ההורים שמרו על קשר גם לאחר האימוץ (דבר נדיר), היו יחסים טובים ביניהם.

הורים מאמצים באימוץ פתוח דברו על הביטחון שהם חשים מעצם העובדה  שיש להם מידע על אישיותה של האם הביולוגית והבריאות שלה, כמוכן על ההסטוריה הרפואית של הילד. הורים אשר פגשו את ההורים הביולוגיים לפני האימוץ, הרגישו מוכנים יותר לתהליך.

מחקר מצא שככל שהקשר בין זוגות ההורים היה תכוף ופתוח יותר (פגישות אישיות מול קשר מכתבים), כך ההורים המאמצים דאגו פחות באשר להיותם ההורים האמיתיים של הילד וזכאותם Entitlement)).

ההורים המאמצים באימוץ פתוח מלא נבחרו על ידי האם הביולוגית באופן אישי, מה שתרם לקשר חיובי ביניהם. מחקר מצא שככל שהאימוץ היה פתוח יותר, כך ההורים חשו יותר את זכאותם לילד.

במחקר שכלל 28 אמהות מתבגרות נמצא שאלה מביניהם שמסרו את ילדם לאימוץ חוו בלבול בין היותן הורה או היותן ילד בעצמן. נמצא שאלה שהיו באימוץ פתוח חשו בלבול יותר גדול, הן חוו בידוד חברתי, תופעות גופניות, ייאוש ותלות, הן חוו אבל ארוך יותר ותלותיות גדולה יותר.

נמצא שאמהות ביולוגיות התייחסו להורים המאמצים כאל משפחה מורחבת ופתחו תלות יתר בהם. אצל חלקם, למרות שנקבע מראש גבול של זמן להסכם הפתוח, אמהות ביולוגיות רבות המשיכו לצלצל, כאשר לעתים קרובות השיחות היו סביב הצרכים האישיים שלהן ליעוץ ואף כסף.

מחקר של בארט וברי (54) מצא שרמת הנינוחות של ההורים המאמצים באשר לפיחות הקשר הייתה קשורה לרמת השליטה שהם חשו. ב-79% מהמקרים היה קשר בין הילד לבין מטפלים קודמים, 42% היו בקשר עם הורי אמנה, 27% היו בקשר עם ההורים הביולוגיים, 32% עם אחים ביולוגיים ו-27% עם קרובי משפחה אחרים.

הגורם העיקרי באשר לנינוחות של ההורים המאמצים באשר לאימוץ פתוח היה שהם תכננו מראש את היות האימוץ פתוח. גורמים נוספים שהיו קשורים לנינוחות המאמצים היו: היסטוריה שלא כללה התעללות, רמת השכלה גבוהה יותר של האם הביולוגית, אם הקשר הוא ישיר, הגיל המבוגר יותר של האם המאמצת, והאם היה קשר בין ההורים המאמצים לבין ההורים הביולוגיים לפני האימוץ.

במחקר שכלל 120 ילדים שאומצו בגיל מבוגר יותר, נמצא ש-20% מן הילדים היו בקשר עם בן משפחה ביולוגי, בד"כ האם. הקשר היה בד"כ פעם בחודשיים.

בקרב ההורים המאמצים – 50% שמחו על הקשר הזה, 34% היו אמביוולנטיים ו-9% היו מעדיפים שלא יהיה קשר כזה.

ברודזינסקי (57) ראיין 100 ילדים מאומצים ומצא שרק בגיל 8-11 ילדים מתחילים להבין שלהיות מאומץ זה שונה. בגיל זה הם גם מתחילים לחשוש שמא ההורים הביולוגיים יבואו לקחת אותם. אחרי גיל 11 בדרך כלל הפחדים האלה פוחתים, וילדים מתחילים לחוש שוב בטוחים יותר.

כל זה מביא למסקנה שלפני גיל ההתבגרות יש להתייחס למידת הפתיחות והקשר בזהירות רבה, תוך כדי חיזוק הביטחון של הילדים באשר למקומם במשפחה המאמצת.

במחקר בקליפורניה בקשר לילדים מאומצים מבוגרים יותר (54), נמצא כי אנשי המקצוע תכננו שיהיה קשר ב-54% מן המקרים, בד"כ בין הילד המאומץ לבין אחיו הביולוגיים. נמצא שכאשר קשר זה התקיים, הרי שהוא גרם להחלשות הקשר בין הילדים לבין הוריהם המאמצים. עם זאת, נמצא שילדים באימוץ פתוח נטו פחות להתנהגות אגרסיבית או היפראקטיביות.

מחקרים מצאו שחלק מן הילדים המאומצים שמחים על קשר על משפחתם הביולוגית, אחרים מרגישים פחד או בלבול. החוקרים לא מצאו מהו הזמן האידאלי לקיום הקשר.