בכתה ז' עושים עבודת שורשים – כל הילדים, גם בתי.
כשאימצתי אותה היא הייתה בת 10 וחצי – "אין לה שורשים", בטח לא כאלו שתרצה להנציח בספר,
עדיין ממש לא הרגישה חלק מהמשפחה שלי. הרגשתי שחובת ההוכחה עלי. 
אינטואיטיבית עליתי על ההזדמנות הזו כמו על רכבת מרתקת למסע סוחף. 
ידעתי שבבוא היום היא תרגיש את ערך העבודה שאנחנו עושות היום, וגם אם היום הזה רחוק מאד איפשרתי לו לקרות.
זה היה לי חשוב.
קיבלנו מביה"ס הנחיות והתחלנו לעבוד.

הכנו מפה של חלק העולם של אירופה, אסיה ואפריקה ומשכנו קווים שנפגשו בארץ ישראל: 
משפחתי מאירופה – רומניה, הונגריה, משפחתה מתימן ועירק, ארץ ישראל – נקודת המפגש.
ובארץ: חיפה מקום הולדתי, תל אביב מקום הולדתה. זיכרון יעקוב – נקודת המפגש, מקום מגורנו באותה עת.
נסענו לראיין כל אחד מהצדדים, אספנו חומרים על שתי הסבתות שכבר לא היו בחיים, על דודים שלי ושלה, ובני דודים,

הזדמנות מצויינת לחדש קשרים חלודים.
שכתבנו והקלדנו וערכנו, ציירנו וצבענו, צילמנו ושימרנו
היא עשתה את החלק שלה והרבה קיטרה, אני עשיתי את החלק שלי בהנאה גדולה, אני מוכרחה להודות תוך תמיכה ועידוד בה.
תוך כדי העשייה התחילה לחלחל ההתרגשות על סיפורי הסבא שלה מהעלייה מתימן, והבינה שהיא מנציחה מורשת שאם לא תרשום – לא תהייה, היא תוכל להעביר הלאה למשפחתה הביולוגית בבוא העת, ומצד שני תוכל ספר על הענף השני לבת אחותי שהייתה לבת דודתה הצעירה. 
התרומה שזכינו לה כולנו בסיום עבודת שורשים הייתה עצומה – חודשו קשרים ישנים.
אירגנו מפגש משפחתי גדול של כל מי שנמצא בסיפור מהצד של המשפחה שלי שלא היינו איתם בקשר ושמחו מאד לקבל עותק של אילן היוחסין שלנו יחד.
זו הייתה באמת חגיגה בזכות ספר זה,
ובזכות בתי זכתה כל המשפחה לתיעוד יקר ערך.

השארת תגובה