נעמי עזבה.

סבוב עם קליאו היא סופי – להכיר את השכונה ואת ביה"ס.

בבית יותר מאוחר שרון רוצה ילדים. "אין כאן ילדים" – נלחצתי קצת, רק אני ואת וסופי, אין אבא ואמא והמון ילדים אבל יש לנו כלבה קטנה בבית וגם אותה אימצתי כחודש לפני ששרון באה – היא שוטטה בחצר בית הספר ביום האחרון ללימודים ואיש לא שם לב אליה. לקחת אותה בהיסוס ולאט לאט ועם הטיפולים שעשיתי לה נקשרתי אליה, פתאום היה לי את מי לחבק, למי לדאוג והשארתי אותה אצלי. גם ידעתי שאוטוטו תהייה לי ילדה בבית… לא עלה שום שם שיכולתי להשלים איתו עד שבאה שרון ובאחת קבעה: סופי!

שרון בחדרה, אני במטבח – איך מתקרבים? יש עוד כל כך המון מה ללמוד בבית!

ואז שרון רוצה מקלחת – לקראת שבת, יופי!

והיא מבקשת לגלח! – חלחלה!, נרגעתי, הבנתי – זעה, ילדה מפותחת, לא נעים.

הראיתי לה איך לעשות מתחת לבית השחי שלי על החולצה, נתתי לה סכין חדשה והיא הסתגרה במקלחת.

המון זמן לקח לה עד שיצאה – וכולה מגולחת! – בית שחי, ידיים, רגליים! – חלחלה מספר אין סוף היום!

הייתי מאד מאופקת אבל חד משמעית באי שביעות רצוני: זה לא לרוחי, אני מבקשת בתוקף שתעמוד על המילה שלה – ביקשה לגלח מתחת לבית השחי ולא במקום אחר, היא צריכה להבטיח לי להיות גלויה ואמיתית מכאן והלאה תמיד, לא לשקר זה תנאי ראשון והכרחי לחיים המשותפים שלנו כאן בבית הזה – והיא הבטיחה.

הסירוק אחרי המקלחת:

שרון יצאה מהמקלחת כל כך יפה ונקייה ואצילית, כמו גדולה, בחלוק הכחול שלה והשיער הארוך ארוך והנוצץ. תמונה שאני לא מכירה, הנשיות הבתולית הנקייה הזו – משהו כל כך אחר חדש ומרומם נפש בבית שלי.

ניגבנו את הדם מהפציעה של הגילוח ואז ישבה עם הגב אלי כדי שאסרק את השיער הנפלא הארוך שלה – איזה תענוגות קטנים חסרו בחיי עד הרגע הזה!

והיו קטנים לבנים כאלו בשיער – שאלתי אותה איך יודעים אם זה קשקשים או כינים? הייתה שיחת כינים ושיער וסירוק וחפיפה ואיך אפשר להשתלט לבד על גודש שיער כזה, כי שרון חופפת בעצמה. ואכן הרגשתי שהשטיפה לא כמו שצריך ובעצם הלבנים הקטנים האלו הם שאריות הסבון שקשה לשטוף לבד.

הילדה שלי הגיעה אלי עם חמישה עגילים באוזניים!

בהתחלה ראיתי אותם ואת הפצע סביב אחד מהם וזה נורא עשה לי סבוב רע בבטן, אחר כך ממש לא ראיתי אותם ולא הפריעו לי.

וכך בסוף היום הראשון, עשר שעות בערך אחרי שהיגעה אלי, כבר דיברנו על הדברים הכי אינטימיים שמפניהם חששתי ביותר כשדמיינתי את השיחה שלי עם הילדה שלי – שיחה על נשים ועל גילוח וקרמים וכינים.

וכאן גם נולד ההסכם הראשון שלנו:

* ששרון תגיד לי באמת מה היא רוצה ומה לא ולא תסתיר ולא תגנוב דבר או רעיון או מעשה שלא הוסכם עליו.

* והסכמנו בשמחה רבה לקרוא כמה שיותר סיפורים יחד ובעיקר לפני השינה.

הכנסתי עוף לתנור, חשבתי שתוך שעה של התארגנות לשבת יהייה מוכן, רק 3 שעות אחר כך, בשעה עשר בלילה אפשר היה לנגוס בו.

ופתאום שרון מתלוננת על כאבים בחניכיים וכאב גרון – ?!

ממש באותו זמן זוגחבריםטובים – חיים תמי – מתקשרים לברך ולשאול מה נשמע – ומציעים ללכת לראות רופא. למזלי מאחורי הבית היה בית מגן דוד אדום – יצאנו לטיול קצר נוסף. השקד מצד ימין התעורר – אמר הרופא, לא ברור ממה ובאותה מידה גם יעלם בעזרת גלידה וארטיק וכדור שנתן.

כשחזרנו הביתה וסיימנו לאכול ולקחנו את הכדור – כבר היה חצות!

שרון צנחה מעייפות ובתחושת ביטחון שדואגים לה

ולא ויתרה על סיפור!

הצעתי כל מיני ספרים, כלום לא אהבה רק את "העץ הנדיב".

בערבים הבאים מצאתי את אורי אור לב "אח בוגר" – ספר שליוה אותנו ערבים רבים ברגעי הסיפור לפני השינה, שרון מרותקת ואני מאושרת להקריא לה.

ובין לבין המון טלפונים מאבא ומאילנה וכל החברים, והעידוד וההתפעמות והאהבה והתמיכה מכל הכיוונים.

וההרגשה שלי בסוף הערב הראשון הזה שככה נכון, זה כל כך טבעי ונורמאלי ובסדר, זה בדיוק מה שצריך להיות, החלל החסך שלי התמלא ועכשיו הכל כמו זורם וחי ונושם והדופק רק עכשיו התאזן נכון – מעבר להתרגשות ומעבר לאירוע כאירוע. ככה צריך להיות – שרון שלי ואני שלה ובשבילה עם סופי ועם כל מה שיש, כולל החששות והחרדות שלי ואנחנו נסתדר בדיוק כמו כלמשפחהוכמו כל אמא והילדה שלה. אני לא בטוחה שנהגתי נכון בקטע של הגילוח, בטח העניין יעלה שוב במקלחת הבאה – מה לעשות, מה יהייה? – ילדה נערה יש לי ואיך משנים ומחזירים ילדה להיות ילדה בלי למחוק ולבטל מה שהיה לה בעבר? העבר – עבר, מה שיש בה – יש, עכשיו זו אני, שרון באה אלי ואת התיקון נעשה יחד, הדדי – היא לי ואני לה ובטח לא ביום אחד. באהבה גדולה ובאמונה בנו ובאלוהים – העולם שלנו יהייה נפלא!!!

בסוף היום הארוך ארוך הזה – יום בואה אלי, יום ששי – שרון נרדמה

בידיעה שבבוקר למחרת – שבת – נוסעים לברכה בקיבוץ אל רפי ומרגלית ויוחאי,

ואני לא מצאתי מנוחה לפני שרשמתי כל זה,

ואז צנחתי גם.

אחר כך מול השכנים,

אחר כך במשפחה,

אחר כך בפני העולם כולו – הילדה שלי! – וזה היה הדבר הכי טבעי בעולם!

השארת תגובה