מה או מי יקבע מי יהיו ברי המזל שיוכלו לאמץ בארץ? נילי שלף

במשך חמש עשרה שנה הייתי פקידת סעד לחוק אימוץ ילדים בשירות למען הילד. בכל אותה התקופה גם ריכזתי את השירות במחוז תל אביב והמרכז.

לאחר פרישתי יסדתי עם קולגה את  העמותה "פסיפס" המטפלת במשפחות מאמצות הן מהארץ והן אלה שאימוצו בחו"ל.

במשך השנים בהן עבדתי בשירות למען הילד הייתי עדה לשינויים שחלו בכללים אשר קבעו למי הזכות לאמץ.

כבר בשנה 1991, החלו למסור ילדים לנשים בודדות אשר  ביקשו להפוך למשפחות חד הוריות.

מאוחר יותר, אושר  לבת הזוג של אם ביולוגית לילד, לאמץ את הילד של בת זוגתה. שינוי זה נחשב בזמנו למהפכה בכל הנוגע לאימוץ.

היום, מספר הנשים אשר אימצו כבודדות בחו"ל ואשר להן בת זוג גדול. הן מקבלות את ברכת השירות למען הילד שמאפשר לבת הזוג לאמץ גם היא את הילד אשר אומץ בחו"ל.

במשך השנים פגשתי מאות משפחות מאמצות. הייתה  לי הזכות לשמוע מהן על חוויות  ההורים , חוויות הילדים ושל המשפחה כולה.

חלק מהמשפחות היו "מסורתיות", חלקן היו חד הוריות, חלקן היו משפחות חד מיניות, חלקן היו משפחות עם אימוץ אשר שמר על קשר עם ההורים הביולוגים ושנעשה כמובן בחו"ל ועוד צירופים רבים ושונים.

לא ראיתי  כל שוני בחוויה הרגשית של הילדים אשר גדלו במשפחות השונות. הבעיות אשר התעוררו נבעו מסיבות שונות אך לאו דווקא מהעובדה שהילד לא גדל במשפחה מסורתית המורכבת מאבא ואמא.

כל ילד מאומץ מרגיש שונה מחבריו אשר גדלים עם הוריהם הביולוגים. עובדה זו לא נוכל לשנות אך כן נוכל להקל על הילד להרגיש  יותר נוח במצבו.

מדוע ילד מאומץ ( אפילו זה שנמסר בגיל שלושה ימים) מרגיש את השונות?

הספרות המקצועית מציינת שלוש סיבות עיקריות:

1. הילד יודע שבתחילת חייו לא היה רצוי ונדחה לכן הוא נמסר לאחרים.
2. היום מציינים שהקשר הראשוני בין הילד ואימו מתחיל כבר ברחם. הפרידה מאמו בלידה מהווה עבורו טראומה שאיתו הוא יצטרך להתמודד לאורך חייו.
3. לאחר לידתו, הילד זקוק לדמות אחת קבועה שאיתה הוא יוכל לבנות את ההקשרות (ATTACHMENT ), חוויה שכל אדם זקוק  לה על מנת לתפקד בכל גיל וגיל.

היום , ילד מאומץ מגיע לרוב להוריו החדשים לאחר חדשים או אפילו שנים של שהייה בביתי ילדים בו הדמויות המטפלות מתחלפות לעיתים מאוד קרובות.

עם הגיעו לבית המאמץ, הילד זקוק לדמויות קבועות , אוהבות, חמות אשר יהיו מסוגלים לשחזר את אותם הימים , חדשים או אפילו שנים שהוא חי במוסד ללא אדם אחד שאותו הוא היה יכול לזהות כ "שלו".

זאת הסביבה שהילד זקוק לה: סביבה מקבלת, אוהדת, מעודדת אשר תעזור לו לצמוח כאדם המאמין בעצמו וביכולת שלו לתפקד ולהשיג אתגרים המוצבים בפניו.

הרכב המשפחה: הורה יחיד, שני  הורים בני אותו מין  או המשפחה המסורתית הוא פחות משמעותי ( עם בכלל)  מהיכולת  לנתינה של ההורה אשר יקבל ילד שזקוק שיקום.

נילי שלף

עובדת סוציאלית